תסמונת הקשת האוטיסטית

Autism Spectrum Disorder  - תסמונת הקשת האוטיסטית  

תסמונת הקשת האוטיסטית, המכונה גם הספקטרום האוטיסטי או בקיצור אוטיזם, היא הפרעה נוירו-ביולוגית התפתחותית אשר משפיעה על הדרך שבה אדם יוצר קשר ומבין את סביבתו. המונחים "ספקטרום", "רצף", "קשת", או "מנעד", משקפים את אופייה של הפרעה זו - אף כי אנשים עם אוטיזם מתמודדים עם קשיים מתחומים דומים, חומרת ההפרעה והביטויים ההתנהגותיים משתנים מאדם לאדם, ונעים על פני טווח רחב שמתחיל מהפרעה בדרגת חומרה קלה, המאפשרת לעתים חיים עצמאיים לחלוטין, ועד לדרגת חומרה קשה, הדורשת תמיכה וסיוע יומיומיים ובסיסיים. ביטויי ההפרעה תלויים במאפיינים אישיים וסביבתיים, ויכולים להשתנות לאורך השנים. התסמינים מופיעים מהשנה השנייה לחיים ואילך.

פרקר ראשון: תסמינים, אבחון וטיפול

אוטיזם מתבטא בשני תחומים עיקריים: צמצום או ליקוי בתקשורת ואינטראקציה חברתית, ודפוסי התנהגות, תחומי עניין או פעילות חזרתיים ומצומצמים.

סימנים מעידים אצל תינוקות: 

• קושי או הימנעות מיצירת קשר עין.

• חוסר תגובתיות או דלות בהבעות פנים.

• רתיעה או אדישות למגע.

בגיל בית הספר היסודי:

• קושי בפירוש והבנה של מחוות גוף והבעות פנים.

• חוסר עניין בקשרי חברות או במשחק עם ילדים אחרים.

• נטיה להיצמד לדפוסים חזרתיים ולסביבה מוכרת.

• קושי בשימוש בדמיון ובהסמלה.

אצל מתבגרים:

• קושי להתמודד עם שינויים.

• קושי לשמור או לנהל שיחה עם אדם אחר.

• קושי בהבנת סיטואציות חברתיות.

שכיחות ההפרעה

בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בשכיחות אבחון אוטיזם, וכיום השכיחות היא ילד אחד מתוך 68 ילדים המאובחן באוטיזם. העלייה מוסברת במחקרים בדרכים שונות, כולל שינויים סביבתיים הקשורים להיווצרות ההפרעה, וכן הרחבת הגדרת האוטיזם לאורך השנים כך שתכלול גם מקרים קלים יותר.

באשר ליחס בין המינים, המחקר מצביע על כך שמאובחנים פי 4 בנים לעומת בנות. לכך מוצעים הסברים שונים, כמו תת-אבחון בקרב בנות עקב ביטויים עדינים יותר של ההפרעה או שימוש באסטרטגיות חיקוי התנהגות חברתית נורמטיבית, וכן פנייה פחותה לקבלת עזרה מקצועית.

האבחנה מתבצעת בהתאם לקריטריונים הבאים:

בתחום תקשורת ואינטראקציה חברתית -

1. ליקויים בהדדיות חברתית-רגשית, בטווח הנע מגישה חברתית אבנורמלית וכישלון באינטראקציה נורמלית, דרך שיתוף מופחת בתחומי עניין ורגשות, ועד כישלון ביצירת אינטראקציה או תגובה חברתית.

2. ליקויים בתקשורת לא מילולית בזמן אינטראקציה חברתית. מתקשורת אינטגרטיבית דלה, דרך אבנורמליות בקשר עין ושפת גוף או ליקויים בהבנה ובשימוש במחוות, ועד להיעדר מוחלט של הבעות פנים ותקשורת לא מילולית.

3. ליקויים בהתפתחות וקיום מערכות יחסים, מקושי בהתאמת ההתנהגות להקשרים חברתיים, דרך קשיים במשחק דמיוני או ברכישת חברים, ועד להיעדר עניין בחברים בני אותו גיל.

בתחום דפוסי התנהגות -

1. חזרתיות ניכרת על תנועות מוטוריות, שימוש בחפצים מסויימים או דיבור חזרתי.

2. הצמדות להרגלים או התעקשות על התנהלות באופן קבוע. דפוסי חשיבה קשיחים, דפוסי התנהגות טקסיים, בין אם מילוליים או לא מילוליים, הצורך לבחור באותה הדרך או לאכול את אותו המזון בכל יום ועוד.

3. תחומי עניין מקובעים ומצומצמים חריגים בעוצמתם או ברמת ההתמקדות בהם. התקשרות חזקה או עיסוק באובייקטים לא רגילים ותחומי עניין מצומצמים באופן מוגזם או עיקש.

4. תגובת יתר או חוסר תגובה לגירויים חושיים, או עניין יוצא דופן בגירויים חושיים מהסביבה. אדישות לכאב או לטמפרטורה, רתיעה מצלילים או מרקמים, הרחה או מגע מוגזם באובייקטים, עניין מופרז בהתבוננות באורות ובתנועה.

התסמינים צריכים להופיע בשלב ההתפתחות המוקדם.

התסמינים גורמים לפגיעה משמעותית בתחום החברתי, התעסוקתי או בתחומים חשובים אחרים בחיים.

הקשיים בתפקוד אינם יכולים להיות מוסברים בצורה טובה יותר על ידי מוגבלות שכלית, התפתחותית או עיכוב התפתחותי כללי.

גורמים להפרעה

כיום מקובלת הדעה ששילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים שונים במהלך ההריון והלידה משפיע על רמת הסיכון לאוטיזם. מדובר בשילוב של גורמים שונים, שחלקם עדיין לא ידועים. גורמי הסיכון כוללים את גיל ההורים, לידה במשקל נמוך, סיבוכים שונים בהריון ובלידה, חשיפה לחומצה ולפרואנית, ועוד.  בעבר קושרה תסמונת הקשת האוטיסטית להתעללות או הזנחה הורית, לנסיבות חברתיות שונות, וגם לחיסונים - כיום ידוע שאין בסיס מדעי לטענות אלו והן אינן נכונות. 

מחקרי אחים ותאומים מצביעים על בסיס גנטי משמעותי להפרעה. כך למשל, אחים לילדים עם אוטיזם נמצאים בסיכון גבוה פי 20 לעומת ילדים ממשפחות ללא אוטיזם, ותאומים בסיכון גבוה אף יותר, בטווח של 37% עד 90%.

תחלואה נלווית

• מוגבלות שכלית התפתחותית והפרעה שפתית מבנית - חוסר יכולת להבין וליצור משפטים עם תחביר נכון.

• כ-70% מהאנשים המאובחנים עם אוטיזם חווים הפרעה נפשית נוספת, ו-40% מתמודדים עם שתי הפרעות נוספות או יותר.

• לקויות למידה וסרבול מוטורי.

• מצבים רפואיים שונים כמו אפילפסיה, בעיות שינה ועצירות.

• 
  

טיפול 

התערבות מוקדמת ומותאמת יכולה להשפיע באופן חיובי ומשמעותי על התפתחות הילד, לסייע לו לשפר מיומנויות ותפקודי יום-יום שונים, ולממש את הפוטנציאל שלו.  טיפול באוטיזם צריך להיות אינטנסיבי ויומיומי, ודורש שיתוף פעולה ותיאום בין הגורמים המטפלים, משפחתיים, חינוכיים וטיפוליים.

הטיפול באוטיזם כולל שיפור מיומנויות חברתיות, קוגנטיביות ורגשיות, ואחת ממטרות הטיפול המרכזיות היא שילוב מיטבי ומתאים בקהילה, במסגרות חינוכיות ותעסוקתיות. 

ישנן שיטות טיפול שונות לאוטיזם, המותאמות לצרכיו ויכולותיו הספציפיות של האדם על הרצף האוטיסטי. שיטות טיפול התנהגותי (ABA, DIR), וטיפולי עזר כמו ריפוי בעיסוק, תרפיה באמנות, באמצעות בעלי חיים ובמוסיקה, וקלינאות תקשורת.

אין טיפול תרופתי לאוטיזם, אך שימוש בתרופות יכול להקל על תופעות נלוות כמו אגרסיה, התקפי זעם, התנהגויות של פגיעה עצמית, התנהגות חזרתית כפייתית והיפראקטיביות. 

במקביל לתפיסת תסמונת הקשת האוטיסטית כהפרעה, קיימת גם תפיסה הרואה באוטיזם תרבות ייחודית, בעלת משמעות וזכות קיום לצד "הנוירוטיפיקליים", אנשים אשר התפתחותם הנוירולוגית היא על פי הנורמה. 

אנשים עם אוטיזם ברמת תפקוד גבוהה ואינטליגנציה גבוהה עשויים להשתלב במסגרות לימודים ותעסוקה רגילות, וישנם אף שמגיעים לפיתוח מומחיות והישגים יוצאי דופן בתחומים שונים.

פרק שני - שילוב ילדים אוטיסטים בכיתות רגילות:

בשנים האחרונות נעשים מאמצים לשלב ילדים עם צרכים מיוחדים במסגרת החינוך הרגילה, מתוך כוונה להעניק להם את ההזדמנות ללמוד, להתפתח ולצמוח בסביבה מגוונת. כמעט בכל בית ספר, ברבות מהכיתות, משולבים ילדים שאובחנו עם אוטיזם באופן חלקי או למשך כל יום הלימודים, לעיתים בליווי וסיוע חיצוני ולעיתים ממש כמו כל שאר הילדים בכתה.

יתרונות השילוב:

• הקניית הרגלי למידה - טיפוח ופיתוח הרגלים חיוניים כמו היענות לדרישות, יכולת איפוק ודחיית סיפוקים, יכולת ריכוז והתמקדות במשימה לאורך זמן, יכולת לשבת בשקט לפרקי זמן ממושכים, יכולת להתנתק בשקט כאשר יש הצפה רגשית, יכולת הקשבה בקבוצה, יכולת לחקות את הסביבה, עצמאות וגמישות.

• שיפור כישורים חברתיים: שילוב ילדים אוטיסטים בכיתות רגילות מעניק להם הזדמנות להתחבר עם ילדים ללא מוגבלויות, ומספק להם דוגמה למגעים חברתיים מגוונים יותר.

• הכנה לחיים עצמאיים בקהילה: הכישורים הנרכשים במסגרת הרגילה מהווים בסיס לשילוב בקהילה בעתיד, בהמשך הלימודים ובעבודה.

• גיוון ושיפור מערכת החינוך: המורים מקבלים הדרכות מיוחדות ומערכת החינוך משלבת, גם במסגרת החינוך הרגיל, שיטות הוראה מתקדמות שייטיבו עם כלל התלמידים.

• חינוך לסובלנות לכלל התלמידים: שילוב תלמידים אוטיסטים בכיתות רגילות מאפשר יצירת סביבה סובלנית, הפנמת ערך ערך החברות וקבלת האחר ומסייע לכל הילדים בלמידת כישורי חיים חשובים.

  
  

טיפים לשילוב נכון:

1. לא תמיד - לא כל הילדים יכולים להשתלב, יש לבחון כל מקרה לגופו ולהתאים את הצרכים האישיים של כל ילד. התייעצו עם הצוות המטפל והיו קשובים לילדכם, האם טוב לו והאם הוא משתלב חברתית בכיתה?

2. שמרו על מעורבות - הקפידו לשמור על קשר עם המורים וההנהלה בבית הספר. דאגו לההשתתף בישיבות ולהיות חלק מהתהליך.

3. הכשרה - ודאו כי כלל הצוות בבית הספר, כולל צוות המנהלה והאחזקה, קיבל את ההדרכה וההכשרה הנדרשות לשילוב תלמידים עם אוטיזם.

4. סייע/ת משלב/ת - ילד עם מוגבלות הלומד במערכת החינוך הרגילה זכאי לקבל לווי של סייעת משלבת. חשוב לוודא שהסייעת הוכשרה כראוי ומבצעת את תפקידה כהלכה. מומלץ שהתלמיד והסייעת יכירו זה את זו היטב טרם תחילת שנת הלימודים, כדי לבסס את אמון התלמיד.

5. מנחה שילוב - אפשר להעזר במנחה פרטי/ת העובד/ת בשיתוף פעולה עם בית הספר, כדי לקשר בין ההורים לבין צוות ההוראה, להעביר הדרכות לצוות ולבצע תצפיות במהלך השיעורים, בעבודה הפרטנית ובהפסקות.

6. טכנולוגיה - הטמעת טכנולוגיות מתקדמות עשויה להציע פתרונות יוצאי דופן המסייעים לתהליך הלמידה של ילדים עם אוטיזם. ודאו שילדכם מצויד בכלים המתאימים לצרכיו.

7. רשת ביטחון - בשיתוף פעולה עם צוות ההוראה, הרכיבו קבוצת חברים שתהיה קרובה יותר לילדכם. הכירו את החברים ואת הוריהם, הזמינו אותם לביתכם ועודדו את הקשר.

8. להתעלם מ"מוזרויות" – התעלמות מלאה מצד המורה מהתנהגות יוצאת דופן של הילד תעביר מסר חשוב שאין צורך לעשות מזה עניין, והחיבה של המורה לתלמיד אינה נפגעת בשל התנהגותו השונה.

9. הטרמה - חשוב לטפח את היכולות החזקות של התלמיד, המצביעות על יכולותיו, כמו למשל באמצעות למידה מוקדמת של החומר, שתאפשר לו להשתתף בכיתה בביטחון ובהצלחה.

10. תפקיד משמעותי - רצוי לתת לילד תפקיד קבוע שיאפשר לו לבטא את יכולותיו בבית הספר. לדוגמה, עוזר הוראה, אחראי על פינת החי, או אחראי על תפעול המקרן בכיתה.

    
    
    
    

במהלך הלימודים מתבצעת הערכה מתמדת לגבי השתלבות הילד.ה בכתה, הערכה המסייעת להורים ולצוות ההנהלה בבית הספר לבצע כיוונונים והתאמות נדרשות, במידת האפשר, לטובת הילד.ה ומתוך כוונה להקל ולסייע ככל שניתן.

, שנועדו עבור ילדים אוטיסטים המושלבים בכיתות רגילות.