התפתחות היכולת לשחק

תהל ארז
Jun 23
5 min read

כפי שהשפה היא ביטוי ליכולת החשיבה של ילדים, כך גם המשחק מראה ביטוי להתפתחות הקוגניטיבית שלהם. הפסיכולוג השווייצרי ז'אן פיאז'ה, הגה את תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית - אפיסטמולוגית שנקראת כיום "אפיסטמולוגיה גנטית". (אפיסטמולוגיה - ענף בפילוסופיה, שבו נחקרים טבעה, מקורותיה וגבולותיה של הידיעה).

לפי פיאז'ה, ההתנסות במשחק היא חשובה להתפתחות הקוגניטיבית של ילדים לא פחות מאשר הבשלה התפתחותית. כלומר, ישנה חשיבות להתנסות במשחקים שונים על מנת לפתח מבנים קוגניטיביים וזוהי גם עדות לכך שהילד עובר תהליך התפתחות קוגניטיבית תקין.

יש חשיבות להתנסות במשחקים שונים ומגוונים על מנת לפתח מבנים קוגניטיביים וזוהי גם העדות לכך שהילד עובר תהליך התפתחות קוגניטיבית. כפי שהשפה זה ביטוי ליכולת החשיבה של הילד, כך גם המשחק מראה ביטוי להתפתחות הקוגניטיבית של הילד.

משחק סנסורי-מוטורי - עד גיל שנה:
השנה הראשונה לחיי התינוק, תקופת הינקות, המשחק מתמקד בחקירה חושית של העולם. התינוק לומד דרך מגע ותנועה, בתחילה על ידי רפלקסים כמו מציצה ולפיתה, ולאחר מכן עובר לשלב של תגובות מעגליות ראשוניות ושחזור פעולות שגרמו לו חוויות נעימות.
בגיל זה מתפתח המשחק ה"פיק-א-בו" (מחבואים פשוטים), המסייע לילד להבין את קביעות הקיום - שאנשים וחפצים ממשיכים להתקיים גם כשהם לא נראים. התינוק מתחיל לפתח מודעות לגבולות גופו ולהבדיל בין עצמו לסביבה.
המשחק החושי-מוטורי הוא הבסיס לכל סוגי המשחק האחרים. הוא כולל פעילויות המפתחות את החושים ואת היכולות המוטוריות, והוא חיוני לפיתוח הגוף והמוח של הילד. דרכו הילד לומד על מאפיינים פיזיים של חומרים שונים, מפתח את התיאום שלו ומחזק את הביטחון העצמי הגופני.
משחק מובנה (constructive play):
בהדרגה, בשנה השנייה, הילד מוסיף גם משחק מובנה - למשל בניית מגדל מוביות או הרכב פאזל. זה יותר מובנה, יותר ממוסגר, יותר סיסטמתי, משחק שיש לו יותר מטרות, יש לו הגדרה וכו'. הילדים משחקים במשחק הזה עד גיל 6 - המשחק המובנה הופך להיות מרכזי במשחקי הילדים.
משחק העמדת פנים ראשונית:
מתחיל בסביבות גיל שנה עד שנה וחצי עם התפתחות היכולת לזחול וללכת. בפני הפעוט נפתחים אופקים חדשים. המשחק הופך להיות פעיל יותר ומתחיל לכלול משמעויות סמליות פשוטות.
הילד מתחיל לחקות פעולות שהוא רואה במבוגרים - למשל, הוא מחזיק טלפון צעצוע והוא מדמה שהוא מדבר למישהו, מבריש שיער או שותה מספל צעצוע. כלומר, התינוק/הילד משתמש באובייקט/חפץ למטרה שלמענה הוא קיים. בהתחלה הוא משתמש על עצמו, ואחר כך על אובייקטים אחרים (יבריש את הבובה שלו או יאכיל את הדובי שלו בכפית).
המעבר לפעולה כלפי אובייקט כמו בובה מתרחש בסביבות גיל שנתיים.
משחק העמדת פנים מוחלפת:
במהלך השנה השלישית של הפעוט חלה פריצת דרך משמעותית ביכולת השחק. הוא מסוגל ללמוד דרכי התנהגות ולהפנים אותן בראשו מבלי לממש מיד אלא בעתיד.
המשחק הסמלי מתפתח כאשר הילד מתחיל להשתמש בחפץ אחד כדי לייצג חפץ אחר למשל, בובות הופכות לתינוקות אמיתיים, קוביות הופכות למכוניות, וכיסא הופך לבית.
בהמשך הילד משתמש באובייקט במשמעות הסמלית בו גם לשימוש אחר - שימוש באובייקטים המייצגים משהו שונה. הילד כבר לא משתמש רק בחפצים שמייצגים את החפצים המקוריים (למשל, טלפון צעצוע), אלא הוא משתמש במה שהוא מחליט שייצג את האובייקט (למשל, הוא מחליט שהשלט למזגן יהפוך להיות טלפון..)
משחק העמדת פנים מוחלפת הוא הייצוג הסמלי האולטימטיבי, והוא מצביע על יכולת קוגניטיבית מורכבת ועל התפתחות החשיבה המופשטת. הילד מבין שסמלים יכולים לייצג דברים אחרים, מה שמהווה בסיס לפיתוח הקריאה, הכתיבה והמתמטיקה בהמשך.
בנוסף, בגיל הזה ילדים מפתחים יכולת ליצור סיפורים פשוטים במשחק שלהם.
משחק עם פלסטלינה, חימר וחומרי יצירה אחרים גם הוא מתפתח מאוד בתקופה זו.
זהו גם הגיל בו מתפתח משחק עם מים, חול וחומרים גמישים אחרים - פעילויות שפתחות את התיאום בין העין והיד ומאפשרות לילד לחקור קשרי סיבה ותוצאה.
מגיל 3-4 שנים: המשחק הסוציו-דרמטי ומשחק התפקידים:
זהו גיל הזהב של המשחק הדרמטי. הילד מפתח יכולת לגלם תפקידים שונים בצורה מתוחכמת יותר. הוא יכול להיות רופא, מורה, אבא או אמא, ולהעביר סיפורים מורכבים דרך המשחק.
המשחק הופך להיות יצירתי ומפורט יותר, עם עלילות מסובכות וכללים שהילד קובע לעצמו.
לילד יש כעת יכולת להיכנס לנעלי האחר ולהתנתק מהחשיבה האגוצנטרית בקלות יותר בהמשך.
יחד עם זאת, פיאז'ה טוען שכאשר ילד משחק במשחק סוציו-דרמטי כשהוא נמצא בתקופה האגוצנטרית (גם גילאי 3-4), הוא מוגבל מבחינת המבנים הקוגניטיביים. אך ככל שיתרגל משחקי תפקידים, יהיה לו יותר קל לעשות את המעבר.
בתקופה זו מתפתח גם המשחק הקונסטרוקטיבי - בנייה עם קוביות, לגו ואבני בניין. הילד מתכנן
ובונה מבנים מורכבים יותר, ומפתח את כישורי התכנון והחזון המרחבי שלו.

שלב האופרציות המוחשיות - חשיבה עדיין לא מופשטת
לקראת הכניסה לבית הספר, בגיל 6-7, המשחק מתחיל לכלול יותר כללים וסדר. הילדים מתחילים להבין ולקבל כללי משחק קבוצתיים, ללמוד לחכות לתורו ולשתף פעולה עם אחרים. משחקי קלפים פשוטים, משחקי לוח ומשחקי כדור הופכים למרכזיים יותר.
המשחק הדרמטי ממשיך להתפתח אך הופך להיות מורכב יותר וכולל תיאום עם ילדים אחרים. הילד מתחיל להבין את המושג של "הוגנות" ומפתח יכולת לפתור קונפליקטים בתוך המשחק.
בשלב זה נרכשים כישורים חשובים, כמו הבנת הטרנזיטיביות (אם א' גדול מב' וב' גדול מג', אז א' גדול מג') ויכולת מיון מפותחת ורב ממדית. עם זאת, החשיבה המופשטת עדיין חלשה.
אל שלב האופרציות המוחשיות מגיעים ילדים בני שבע, ונותרים בו עד גיל 12 לערך. בשלב זה נרכשים כישורים חשובים, כמו הבנת הטרנזיטיביות (אם א' גדול מב' וב' גדול מג', א' גדול מג') ויכולת מיון מפותחת ורב ממדית. עם זאת, החשיבה המופשטת עדיין חלשה.
מבחינת ההתפתחות המוסרית התייחס פיאז'ה לשלב זה כשלב הריאליזם המוסרי. בגלל החשיבה הקונקרטית שמאפיינת שלב זה, נתפס המוסר כדבר מוחלט וטוטאלי שלא ניתן לשנות את חוקיו. למשל, ילדים בשלב זה עשויים לומר שהעונש עבור אדם ששבר צלחת הוא זהה בין אם האדם ביצע זאת בכוונה תחילה ובין אם בטעות, ולא ניתן להפעיל שיקול דעת שונה במקרים אלו. כך, למשל, ילד עשוי להקפיד מאוד על הכללים במשחקיו - "זה החוק וזהו", ולסרב להגמיש אותם עבור אח קטן שמצטרף למשחק.
שלב האופרציות הפורמליות - חשיבה מופשטת
בגיל 12 או 13 מגיע הילד לשלב של חשיבה פורמלית, כלומר מופשטת. פיאז'ה מציין שישנן תרבויות פרימיטיביות ששלב זה אינו בא בהן לידי ביטוי, וכן שלא כל מתבגר ומבוגר זוכה להגיע לרמת חשיבה זו.
מה שמייחד ילדים בשלב זה הוא הניסיון להחיל את החשיבה המופשטת בצורה גורפת מדי, ועל כן רואים אצל מתבגרים הרבה פעמים אידיאליזם מנותק מהמציאות.
מבחינת ההתפתחות המוסרית התייחס פיאז'ה לשלב זה כשלב המוסריות האוטונומית. לטענתו, יכולת ההפשטה שמתפתחת מאפשרת יכולת שיפוט מופשטת ורחבה, שהיא פחות קונקרטית. לפיכך הם מתחילים לשים לב גם לכוונות שעומדות בבסיס הפעולה ולהתייחס אליה באופן יחסי בהתאם למצב, וכן מסוגלים להביא בחשבון דעות שונות בחברה לגבי כל פעולה כדי לקבוע עד כמה היא מוסרית.

המשחק במסגרות טיפול וחינוך:

טיפול במשחק הוא גישה טיפולית המאפשרת לילדים לבטא רגשות וחוויות שקשה להם לבטא במילים.

המטפל יוצר סביבה בטוחה בה הילד יכול לחקור את עולמו הפנימי דרך המשחק.

המשחק מאפשר לילד שליטה על המצב הטיפולי ומקנה לו תחושת עוצמה אישית.

דרך המשחק ניתן לזהות קשיים רגשיים או התפתחותיים, לעזור לילד לעבד טראומות או שינויים קשים בחיים, ולפתח כישורי התמודדות חדשים.

במסגרות חינוכיות, המשחק משמש כאמצעי למידה טבעי ומהנה. למידה דרך משחק מעודדת סקרנות, יצירתיות וחשיבה עצמאית. הילד לומד בקצב שלו ובהתאם לתחומי העניין שלו.

משחקי חברה מלמדים כללים חברתיים, משחקי מילים מפתחים שפה ואוצר מילים, ומשחקי חשבון מפתחים חשיבה מתמטית. החינוך דרך משחק מאפשר לילדים עם סגנונות למידה שונים לחוות הצלחה ולפתח את הפוטנציאל שלהם.