פרפקציוניזם אצל ילדים

נתחיל מזה שפרפקציוניזם הוא ההפרעה עם יחסי הציבור הטובים ביותר. פרפקציוניזם נתפס בעיני רבים כחיובי כי הוא מעודד הצטיינות והצלחה. גם אנחנו כהורים רוצים בוודאי שילדינו יצליחו בכל התחומים, ולכן ילד פרפקציוניסט נראה לנו כמתנה. עם זאת, חשוב להבין שפרפקציוניזם עלול להיות חרב פיפיות - ילדים שמרגישים שעליהם לעמוד בציפיות גבוהות מאוד (של עצמם או של אחרים) עלולים לחוות תסכול כאשר הם לא מגיעים לרמה הרצויה, ומכאן הדרך קצרה להימנעות מעשייה או מלקיחת סיכונים. במקום לראות בכישלון חלק טבעי מתהליך הלמידה, הם עלולים לראות בו איום על הערך העצמי שלהם. למעשה פרפקציוניזם עלול לגרום למצוקות של ממש.

פרק ראשון: מה זה פרפקציוניזם?

פרפקציוניזם הוא תכונת אישיות שמתאפיינת בשאיפה מתמדת למצויינות ולחוסר פגמים, הצבת סטנדרטים גבוהים שמלווים בהערכה עצמית ביקורתית ובחששות לגבי דעתם והערכתם של אחרים. הצורך הבריא בהצלחה הופך לצורך בשלמות, למרדף בלתי פוסק אחר התוצאה המושלמת ולקול פנימי מטריד וקבוע שאינו נותן מנוח. בטווח הארוך, ילדים פרפקציוניסטים עלולים לסבול מחרדות, דיכאון ואפילו נטייה להתמכרות – ולכן כדאי לטפל בכך בגיל צעיר ככל האפשר ולפני שהבעיה מחמירה.

חשוב להבחין בין שאיפה בריאה למצוינות לבין פרפקציוניזם שאינו מסתגל. פרפקציוניזם בריא מניע את הילדים להשיג את המיטב מבלי לגרום ללחץ משמעותי, בעוד שפרפקציוניזם שאינו מסתגל עלול להוביל לאי שביעות רצון מתמשכת, לפחד מכישלון ולהימנעות כללית.

פרפקציוניזם בעייתי כולל ביקורת עצמית חריפה, פחד מכישלון, קושי לסיים משימות, דחיינות, מתח תמידי וקושי בקבלת ביקורת. אנשים עם פרפקציוניזם בלתי מסתגל חווים לחץ מתמשך ומתקשים ליהנות מהישגיהם.

פרק שני: גורמים לפרפקציוניזם אצל ילדים:

גורמים גנטיים וטמפרמנטים:

תכונות אישיות מסוימות, כמו מצפוניות גבוהה ורגישות יתר לביקורת, עוברות לרוב בתורשה ויכולות להוביל לנטיות פרפקציוניסטיות. ילדים שהם מטבעם ממוקדי פרטים, חרוצים ומצפוניים נוטים יותר לפתח תכונות פרפקציוניסטיות.

גורמים קוגניטיביים:

פרפקציוניזם יכול לנבוע גם מעיוותים קוגניטיביים, כאשר הילדים מפתחים חשיבה של "הכל או כלום". הם עשויים להאמין שכל דבר שאינו מושלם הוא למעשה כישלון, מה שמוביל לסטנדרטים לא מציאותיים ולחוסר שביעות רצון תמידית. עיוותים קוגניטיביים כמו הרסנות - ציפייה לתוצאה הגרועה ביותר, והכללת יתר - ראיית אירוע שלילי יחיד כדפוס בלתי נגמר של תבוסה.

גורמיים סביבתיים:

הורים שמדגימים התנהגויות פרפקציוניסטיות בעצמם יכולים להעביר את התכונות הללו לילדיהם מבלי לשים לב דרך התבוננות. אם ההורים ביקורתיים מדי כלפי עצמם או אחרים, הילדים עשויים לאמץ עמדות דומות.

הורים המציבים ציפיות גבוהות מדי בשילוב עם אהבה מותנית, יכולים לטפח נטיות פרפקציוניסטיות, כאשר הילדים מרגישים שערכם תלוי בהישגיהם ושואפים לשלמות לאישור ההורים. וגם סגנונות הורות כמו מעורבות יתר או שליטת יתר בחיי הילדים יכולים לתרום לפרפקציוניזם, כי הילדים חשים לחץ לרצות את הוריהם.

סביבה חינוכית:

לחץ אקדמי, מבחנים וסביבות תחרותיות במוסדות הלימוד עשויים לתרום להתנהגויות פרפקציוניסטיות. כאשר ההצלחה מוגדרת באופן מצומצם על ידי ציוני עבודות וציוני מבחנים, הילדים עלולים להרגיש לחץ עצום להציג ביצועים מושלמים. מורים שמדגישים את החשיבות של המאמץ והלמידה על פני הציונים הסופיים יכולים לעזור להפחית ההשפעות הללו, ולטפח גישה של צמיחה והתפתחות ולא של פרפקציוניזם.

גורמים חברתיים ותרבותיים:

בתרבויות שמעריכות הישגים והצלחה, ילדים מפנימים סטנדרטים אלו ומרגישים חובה לעמוד בהם. המדיה החברתית למשל מציגה חיים אידאליים, ומובילה את הילדים להשוואה מתמדת ותחושת אי-התאמה. לחץ חברתי והרצון להשתלב מגבירים גם הם פרפקציוניזם מחשש לשיפוט או דחייה מחברים.

פרק שלישי - אילו סוגי פרפקציוניזם יש?

ישנם סוגים שונים של פרפקציוניזם אצל ילדים, מתבגרים ומבוגרים:

פרפקציוניזם עצמי - מתאר את הרגלם של אנשים להציב לעצמם סטנדרטים לא מציאותיים ולהתמקד בכישלונותיהם, תוך שהם בוחנים את תפקודם בצורה לא הוגנת. אנשים בעלי נטייה לצייתנות ושאיפה לשלמות לעתים קרובות מנסים לעשות שימוש בפרפקציוניזם כדי להיות צייתנים יותר או בעלי תושייה רבה יותר. יחד עם זאת, אנשים אלו גם נוטים להתמסר לעבודתם או ללימודיהם עד כדי כך שלא ישאירו זמן פנוי לדאוג לצורכיהם השונים.

פרפקציוניזם חברתי - מתאר צורך של אנשים לעמוד בציפיות ובסטנדרטים של אנשים משמעותיים עבורם, כגון הורים, מורים או חברים, כדי לזכות באישורם והערכתם. אנשים עם נטייה זו עשויים להרגיש כי ערכם העצמי תלוי בתגובה ובאישור של הסובבים אותם, מה שמוביל לתחושת חרדה מתמדת. יחד עם זאת, התנהגות של פרפקציוניזם חברתי אינה משפרת את רמת הביצוע מכיוון שאנשים אלו לרוב סיגלו לעצמם רמת ציפיות גבוהה בסביבה מאוד ביקורתית. הם עשויים להרגיש כי כל טעות קטנה תוביל לאכזבה של אחרים מהם, ולכן הם נמנעים מלקחת סיכונים או מלהתנסות בדברים חדשים. משום כך, ייתכן והם לעולם לא יצליחו לעמוד בציפיות שלהם מעצמם, וכתוצאה מכך חווים תחושות של כישלון וחוסר ערך.

פרפקציוניזם לעומתי-תחרותי - מתייחס לנטייתם של ילדים ומבוגרים להפריז בציפיותיהם מאנשים אחרים ולבחון אותם בביקורתיות רבה. אנשים עם נטייה זו עשויים להרגיש צורך מתמיד להשוות את עצמם לאחרים, ואף לחוש עליונות כשהם מצליחים יותר. סוג זה של פרפקציוניזם מעודד תחרותיות על פני שיתוף פעולה, ויכול להוביל להתנהגויות תוקפניות או לא אמפתיות, לקשיים ביצירת קשרים משמעותיים ועלול לגרום לתחושת בדידות וניכור.

פרק רביעי: איך נזהה פרפקציוניזם אצל ילדים?

בגיל הרך:

• ילדים פרפקציוניסטים נוטים להיות מאד מרצים. בגיל הרך בוער בהם הצורך להציג ביצועים מול הוריהם והם נתלים בתגובות מהסביבה.

• הם מרגישים צורך להיות תמיד "הכי טוב", להגיע ראשון, לנצח. או שהם נמנעים לחלוטין ממשחק עם חברים וממשחק קבוצתי אם אינם בטוחים שינצחו.

• חווים התקפי זעם כאשר הם לא מגיעים לתוצאה המדויקת שהם רוצים (למשל, מקמטים או קורעים דף ציור רק כי יצאו מהקווים).

• מקדישים זמן רב מהרגיל להשלמת מטלות ביחס לילדים אחרים או חוזרים שוב ושוב על אותה משימה מתוך מטרה ללטש את העבודה שלהם עד שהיא תתאים לתקן הגבוה שהציבו לעצמם.

בגיל בית הספר היסודי:

• חווים חרדה לגבי ביצועיהם בבית הספר ואל מול מבחני הערכה.

• נמנעים מביצוע משימות מחשש לטעות ומגלים חוסר רצון לנסות דברים חדשים.

• חשים מצוקה קשה בגלל טעויות קלות יחסית ומקפידים על זהירות יתרה בביצוע מטלות.

• מתעקשים לעשות דברים בצורה ספציפית ומגלים חוסר רצון להסתגל.

• מתקשים לקבל ביקורת בונה ורואים בה סימן לכישלון ולא כהזדמנות לצמיחה.

• מזלזלים ומבקרים את עצמם ומביעים תחושות של חוסר התאמה.

בגיל ההתבגרות:

• מגלים דחיינות כרונית. דוחים משימות מחשש שלא יוכלו להשלים אותן בצורה מושלמת.

• קושי בקבלת החלטות.

• הימנעות ממשימות ומפעילויות שהם לא בטוחים שהם יכולים להצטיין בהן.

• עריכה חוזרת ונשנית של רשימות ותוכניות לביצוע.

• אמונות שליליות מתמשכות בעצמם וביקורת עצמית מוגזמת סביב השאיפה שלהם לשלמות.

• לעיתים מתמודדים עם חרדה, דיכאון או מחשבות טורדניות כפייתיות.

  
  
  
  

פרק חמישי: מה כולל הטיפול בילדים פרפקציוניסטים?

טיפול בילדים שסובלים מפרפקציוניזם מתמקד בשלושה היבטים מרכזיים - רגשי, התנהגותי וקוגניטיבי.

טיפול רגשי לילדים מאפשר להבחין בין שאיפה למצוינות, שהיא חיובית ומניעה לפעולה, לבין שאיפה לשלמות, שעלולה להיות מזיקה מאוד.

טיפול CBT - טיפול קוגניטיבי-התנהגותי המבוסס על שינוי התפישה ובעקבותיה שינוי בהתנהגות. הטיפול כולל זיהוי דפוסי חשיבה שליליים, כמו "אם אני לא מושלם, אני לא שווה כלום", והחלפתם במחשבות חיוביות ומועילות יותר. בהקשר של פרפקציוניזם, הילדים לומדים להתבונן גם במאמץ ובהתמדה ולא רק בתוצאות, ובעיקר מפתחים תחושת ערך עצמי נכונה יותר. הם מבינים כי ההצלחה נובעת לא רק מהישגים אלא גם מהמאמצים שהם משקיעים, וכי כל צעד קטן לקראת מטרה הוא משמעותי וראוי להערכה. הטיפול כולל בין השאר:

• חיזוק תחושת האופטימיות - אופטימיות מאפשרת שאפתנות בריאה בניגוד לפרפקציוניזם שמלווה במקרים רבים בפסימיות.

• הפחתת ביקורת עצמית - ביקורת עצמית מתמשכת והצורך להוכיח את הערך העצמי עלולים לגרום לבעיות. חשוב ללמד ילדים לזהות ולנסח מחדש מחשבות שליליות כדי לצמצם נטיות אלו.

• חשיפה מבוקרת לכישלון - תוך כדי הטיפול, בסביבה בטוחה, הילדים לומדים לתרגל גם כישלונות. בדרך זו הם מבינים שאין סיבה אמיתית לפחד מאי הצלחה ושלמעשה היא חלק בלתי נפרד מהחיים.

• העברת הפוקוס מכשלון להצלחה - ילדים לומדים כיצד לזהות את ההצלחות שלהם, לא משנה כמה קטנות, ולחגוג אותן, דבר שמגביר את המוטיבציה והביטחון העצמי שלהם.

• נטרול הצורך בשליטה - ילדים פרפקציוניסטים לעיתים קרובות חשים צורך עז לשלוט בכל היבט של חייהם, דבר שמוביל ללחץ ולחרדה. בטיפול, הם לומדים לקבל את חוסר הוודאות של החיים, לפתח גמישות מחשבתית ולהתמודד עם מצבים לא צפויים בצורה רגועה יותר.

באופן כללי, טיפול בילדים עם פרפקציוניזם הוא תהליך רב-גוני שמקיף את כל ההיבטים של חייהם, ולעיתים קרובות כולל גם טיפול משפחתי' במיוחד כשמדובר בגילאים צעירים, שאז התיווך נעשה על ידי ההורים. הטיפול מסייע לילדים להרגיש יותר בנוח עם עצמם, לפתח גישה בריאה יותר להצלחה וכישלון, ולבנות דימוי עצמי חיובי ואותנטי.

פרק שישי - איך אנחנו יכולים לעזור בבית?

1. הנמיכו ציפיות - הילד שלכם לא חייב להיות מושלם. אל אל תגרמו לו להרגיש שיש ממנו ציפיות לא מציאותיות, ואל תדרשו ממנו דברים שהוא לא יוכל לעמוד בהם, כי אז יהוא עלול להתאכזב מעצמו ולהרגיש שהוא מאכזב אתכם. הציבו רף ציפיות סביר.

2. העניקו תחושת קבלה והערכה - הילד קיבל 70 במבחן? במקום לשאול למה לא קיבל 100, שבחו אותו על הדרך המרשימה שעבר והביעו שביעות רצון מההישג שלו.

3. תנו דוגמה - הראו לילד שגם אתם נכשלים לפעמים, והדגישו איך אתם מתמודדים עם אי ההצלחה ולא נותנים לה לעצור אתכם מלהמשיך ולנסות.

4. הכניסו לפרופורציה - עזרו לילד להבין שהכישלון הוא חלק קטן מתמונה רחבה הכוללת הצלחות. ציינו בפניו את הצלחותיו, כדי לשפר את הדימוי העצמי שלו ולמנוע תחושת כישלון. כך ילמד להסתכל על התמונה הכוללת.

5. כישלון כמנוע - למדו את הילד לראות בכישלונות הזדמנות לצמיחה ולמידה. הסבירו שכישלון אינו סוף הדרך, אלא כלי לשיפור. עזרו לו לפתח גישה חיובית כלפי כישלונות, כדי שירגיש מוטיבציה להמשיך ולהתמודד עם אתגרים ולא לפרוש. הבנה זו תעודד אותו לקחת סיכונים.

6. חזקו את נקודות החוזק - תנו לילד לחוות הצלחה בתחום שבו הוא מצטיין. אם ידוע לכם שהילד לא מצטיין בכדורגל אך משתתף במשחק, דאגו שהוא יהיה מעורב גם בפעילות שבה הוא טוב, כדי לעודד אותו ולהעניק לו תחושת סיפוק.

7. דרך ולא תוצאה - חשוב מאוד לשבח את הילד על התהליך (השקעה, התמדה, כוח רצון) ולא על התוצאה הסופית. - המאמץ שהוא משקיע, ההתנסות במשהו חדש ועל ההשתתפות במשחקים, בלי קשר לתוצאות הסופיות. כאשר הילד יודע שהמאמץ שלו מוערך, הוא ירגיש יותר בטוח לנסות דברים חדשים מבלי לחשוש מכישלון.

8. הדגישו הצלחות - ילדים פרפקציוניסטים נוטים לראות ולזכור את הכשלונות יותר מאשר ההצלחות. כשאתם מבחינים בכך, מקדו אותם בצדדים החיוביים ובהצלחות שלהם

9. עודדו את הילד לקחת יוזמה - עזרו לו לפתח תחושת עצמאות, לבחור בחירות, לפתור בעיות ולהתמודד עם אתגרים. תנו לו לנסות ולהתנסות מבלי לגונן עליו יתר על המידה. העבירו מסר של אמון ביכולתו להתמודד, כך שירגיש נתמך ויהיה מוכן לקחת סיכונים ולצמוח.

10. אל תמעיטו בערך החששות של ילדכם - אמירות כגון: "אל תדאג, אנחנו בטוחים שתקבל ציון מצוין", למרות שהן נאמרות מתוך כוונות טובות, עלולות להוסיף לחץ על ילדכם לשמור על מעמדו. הקשיבו לו, קבלו את דבריו והסבירו לו מהם הנושאים החשובים באמת.