על תהליך הלמידה

שבוע טוב לכולם,

השבוע נתחיל בסדרה חדשה על תהליך הלמידה - למה יש דברים שאנחנו זוכרים לאורך שנים, ואחרים נעלמים לנו מהזיכרון? למה רובנו לא זוכרים את החומר שלמדנו בבית הספר, ולפעמים שוכחים אותו מיד עם סיום המבחן?

בשביל לענות על השאלות הללו צריך להבין איך בכלל מתבצעת למידה, ומה קורה לנו במוח ובגוף בזמן שאנחנו לומדים:

תהליך הלמידה מורכב משלושה שלבים עיקריים: קליטה, עיבוד והטמעה. בהתאם לשלושת השלבים הללו, החוקרים רוז ומאייר חילקו את התהליכים שקורים לנו במוח לשלוש רשתות שונות שמופעלות בכל אחד מהשלבי הלמידה:

• בשלב הקליטה מופעלות רשתות ההכרה.

• בשלב העיבוד והסינון - רשתות הרגש.

• בשלב ההטמעה - רשתות החשיבה הגבוהה.

פרק ראשון - שלב קליטת המידע:

בשלב הקליטה, המידע נכנס אל המערכת שלנו דרך חמשת החושים. המוח האנושי מקבל בכל שניה מיליוני ביטים של מידע מהעולם החיצוני - 90% מהמידע מגיע דרך העיניים, כ-5% בשמיעה, ושאר החושים אחראיים על 5% הנותרים.

בשלב זה מופעלות רשתות ההכרה, אשר אחראיות על קבלת המידע מהסביבה. תהליכים כמו זיהוי, הבחנה וקטלוג של מידע מתבצעים כאן, כאשר המידע החדש מתווסף למאגר הידע הקיים שלנו. כל המידע הזה שזורם למוח שלנו מהחושים עובר תהליך עיבוד מורכב במוח, שבו נוירונים פועלים ומתחברים יחד (נוירונים הם תאים עצביים המהווים את הבסיס של מערכת העצבים, והם אחראיים על העברת מידע במערכת). נוירונים שנקשרים יחד משמרים מידע, ואילו נוירונים שלא נקשרים פשוט הולכים לאיבוד, והמידע שהם נושאים מתפוגג.

לכן, ככל שמופעלים יותר חושים בזמן קליטת המידע, כך המוח שלנו יוצר קשרים חזקים יותר, וככל שיש יותר קשרים, כך מתבצעת יותר למידה.

פרק שני - שלב עיבוד וסינון המידע, ואיך זה קשור לרגשות:

בשלב העיבוד והסינון, מיליוני הבייטים של המידע שנקלטים דרך החושים עוברים תהליך של עיבוד מעמיק יותר, שמטרתו למיין ולסנן את המידע החשוב, ולהיפטר מהלא נחוץ.

בשלב זה, מופעלות רשתות הרגש במערכת שלנו, והן אלה שעוזרות לקבוע אילו פריטי מידע הם משמעותיים.

רגש, בהגדרה, הוא תוצר של חומרים כימיים המופרשים בגוף בהתאם לסיגנלים שמגיעים למערכת העצבים. חומרים אלה יוצרים שינוי במצב התודעה שלנו, בעקבות הפרשת כימיקלים כמו דופמין, אוקסיטוצין ואדרנלין, אשר משפיעים על המצב הרגשי שלנו.

הכימיקלים של הרגשות מעוררים את אזורי הזיכרון לטווח ארוך במוח, ובמיוחד את האזור המכונה היפוקמפוס (ההיפוקמפוס הוא חלק מהמערכת הלימבית, שהיא למעשה המערכת הרגשית של המוח).

האינטראקציה בין רגשות וזיכרון היא חיונית; כלומר, אם יש רגש חזק הקשור לאירוע מסוים, הסיכוי שהאירוע ייזכר היטב הוא גבוה הרבה יותר. אי לכך, ניתן לומר שאם אין רגש, אין גם צריבה של זיכרון. ככל שמעורבות יותר רשתות רגש, כך המידע הקשור לחוויה זו נשמר בצורה יותר בולטת ולאורך זמן.

כאשר אנו לומדים מתוך סקרנות, שאילת שאלות, בחירה חופשית, והבנה איזו תועלת תצמח לנו ממה שנלמד הדופמין והאוקסיטוצין שגורמים לנו לתחושת עונג הם תגמול חיובי שאנו מקבלים על הלמידה ומעודדים בנו מוטיבציה להמשיך ללמוד.

פרק שלישי - שלב הטמעת המידע ואיך זה קשור לשינה:

בשלב ההטמעה, המידע והידע שהתקבלו ועובדו משולבים בתודעה שלנו. בשלב זה מופעלות רשתות החשיבה הגבוהה, אשר כוללות תהליכים כמו ניתוח, סינתזה והערכה. אנו מתחילים להבין את המידע בצורה מעמיקה יותר, ליישם אותו בהקשרים שונים ולחשוב עליו בצורה ביקורתית.

זהו השלב שבו הידע הופך להיות חלק בלתי נפרד מהחשיבה שלנו, והיכולת שלנו להשתמש בו בצורה יצירתית וחדשנית מתפתחת. הטמעה זו מאפשרת לנו לא רק לזכור את המידע, אלא גם להשתמש בו בצורה אפקטיבית במצבים שונים בחיים.

זיכרון העבודה, הזיכרון לטווח קצר, מסוגל להחזיק מספר מועט של פריטים לפרק זמן קצר, והביצועים שלו תלויים בעומס ובלחץ. כפי שראינו בפרקים הקודמים, ככל שמעורבים יותר חושים בזמן קליטת המידע, וככל שמעורב יותר רגש, חזרתיות, שימוש ושליפה, כך המידע עובר לאזור הזיכרון לטווח ארוך.

הקיבע הסופי של המידע בזיכרון לטווח ארוך נעשה בזמן השינה. כלומר, המוח שומר מידע מסונן עד לשלושה ימים על סינפסות זמניות ורק בלילה מקבע את זה. המוח למעשה מחכה לילה כדי לעבוד על המידע.

לסיכום

תהליך הלמידה שלנו כולל שלושה שלבים עיקריים: קליטת המידע, עיבוד וסינון המידע ל"נחוץ" ו"לא נחוץ", והטמעה בזיכרון לטווח ארוך. ככל שמעורבות בתהליך הזה יותר רשתות במוח, כך הלמידה אפקטיבית יותר ונשמרת לאורך זמן.

ככל שנערב יותר חושים בשלב הקליטה, כך ניצור רשתות הכרה חזקות ומורכבות במוח, וככל שנחווה יותר רגשות במהלך הלמידה, כך יתקבע המידע שקלטנו. ואסור לשכוח - הקיבוע הסופי נעשה בזמן שאנחנו ישנים.

כל מה שלא עובר את כל המסלול הזה הולך לבור השכחה.

אז מה לעשות?

• להסביר לילדים, בהתאמה לגילם, איך המוח עובד. מעורבות והבנה יוצרות מוטיבציה פנימית לשינוי ולהצלחה.

• להפעיל יותר רשתות הכרה - לגוון את התוכן ולערב יותר חושים (קריאה, הקשבה, צפיה בסרטונים, הכנת כרטיסי זיכרון, משחקי תפקידים ותנועה).

• להפעיל יותר רשתות רגש - לספר סיפורים, להצחיק (המוח שלנו זוכר יותר מידע ב 30% אם אנחנו צוחקים תוך כדי), לעודד סקרנות ושאילת שאלות וליצור מעורבות רגשית.

• תנו דוגמה אישית - המוח לא לומד תוכן, אלא חוויה שמועברת על ידי אדם, ילדים לא לומדים מספרים אלא מאנשים, וילדים שהוריהם ומוריהם מאמינים בהם יאמינו בעצמם וביכולות שלהם.

• הקפידו על שינה - שינה חשובה, במיוחד למתבגרים, להתפתחות, לגדילה, לעצמות, לשרירים – הכל קורה בלילה. הסבירו לילדים שבין אחת לשתיים בלילה יש קפיצה של קורטיזול שגורמת לעוררות ואז קשה מאד להרדם.

• הרגיעו את הבית לקראת השינה - להכין את הבית לשינה, לעמעם אורות, להחליש טלויזיה ומוזיקה רועשת, לא לאכול לפני השינה ולנסות להחליף טלפון לפני שינה לספר (קשה, אני יודעת).

• לא בכוח - המערכות הרגשיות מתפתחות בבשלבים המוקדמים של החיים, והשינוי לא יקרה מיד. למדו את הילדים להרפות, להיות אמפתים לאחרים, לאהוב ולהיות פעילים חברתית, והשאר יגיע עם הזמן.