הפרעה בוויסות החושי:

ויסות חושי (סנסורי) הוא תהליך שבו מערכת העצבים המרכזית מעבדת מידע חושי מגירויים פנימיים וחיצוניים, ומתרגמת אותו לתגובה מותאמת לסביבה. תהליך זה מאפשר סינון גירויים לא רלוונטיים והתמקדות בגירויים חשובים, כמו תלמיד שמפחית הסחות ומתרכז בשיעור. שיבושים בתהליך הוויסות החושי יכולים להקשות על תגובה מותאמת לסביבה ולהפריע בהתנהלות היומיומית.

הפרעת ויסות חושי (SMD) נובעת מקושי אורגני במערכת העצבים לעבד מידע חושי בצורה יעילה. ההפרעה מאופיינת בקושי בויסות ובהבחנה חושית וקושי מוטורי תחושתי. כ-20% מהילדים הבריאים ו-95% מהמאובחנים על הרצף האוטיסטי סובלים מההפרעה, והיא מופיעה גם במצבים נוירו-התפתחותיים אחרים.

מרפאים בעיסוק מתמחים בטיפול בהפרעה זו, ומסייעים בהתמודדות עם הסימפטומים ובשיפור התפקוד היומיומי.

הקושי בויסות החושי מסווג לשלוש קבוצות:

1. רגישות יתר / תגובתיות יתר סנסורית: ילדים שחווים את הסביבה בעוצמות גבוהות מדי, נוטים להימנע ממגע וממצבים לא צפויים ומוגדרים לעיתים כלא חברותיים. ילדים אלו ירתעו ממגע של בגדים צמודים, ימנעו מלדרוך יחפים על חול או דשא, ירגישו לא בנוח במקומות הומים, יסרבו להרטיב את השיער או לשטוף פנים או ימנעו מטקסטורות מזון מסוימות.

2. תת-רגישות / תת-תגובתיות עם צורך בחיפוש אחר גירוי: ילדים המחפשים גרייה עמוקה, נוטים לפעול באימפולסיביות ולעיתים נתפסים כמרדנים, או ככאלה שנוטים לעשות "דווקא". אלו הילדים שנוטים לחבק חזק, לבוא במגע עם חומרים מלכלכים, להשתולל, לבלגן ולהיות בתנועה מתמדת. נוטים להיתקל בדברים, אימפולסיביים ולעיתים אף אגרסיביים. לעיתים נוטים לבלבל אותם עם ילדים הסובלים מהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות.

3. תת-רגישות / תת-תגובתיות עם תגובה פחותה: ילדים שאינם מגיבים לגירויים טיפוסיים, מה שמוביל לעיכובים בהתפתחות השפתית והמוטורית. הם נראים אדישים, חסרי דחף פנימי, עם מנעד רגשי מצומצם ורמת עוררות נמוכה. מתקשים ביזימה וחקירה, יש להם תחושת כאב עמומה, והם נראים כחולמניים וחסרי מוטיבציה.

   
   

פרק שני - ויסות חושי - מתי ואיך מטפלים?

כאשר מדובר בהפרעה בויסות החושי, איתור והתערבות מוקדמים הם קריטיים להתפתחות תקינה. הטיפול בילדים נעשה על ידי מרפאים בעיסוק בעזרת כלי אבחון ותצפיות, וממוקד בילד ובהדרכת סביבתו. הטיפול מותאם לצרכים האישיים של הילד וכולל התאמות סביבה, התאמת פעילויות, שימוש באסטרטגיות כמו תכניות סנסוריות, הטרמה והיערכות למצבים לא מוכרים, ניהול אינטראקציות, זימון חלופות סנסוריות נורמטיביות ודה-סנסטיזציה סנסורית (חשיפה הדרגתית ומבוקרת לגירויים). חשוב לזכור שמדובר בהפרעה אורגנית, ולכן יש להתמקד בתהליך ההתפתחותי והרגשי של הילד ולעבוד בשיתוף פעולה עם הצוותים המקצועיים. בין הביטויים של הפרעת ויסות חושי הדורשים מעורבות טיפולית נראה:

• קשיי קשב ולמידה.

• תגובות התנהגותיות ורגשיות לקויות.

• קשיים בתכנון תנועה.

• אינטראקציות חברתיות לקויות.

• קושי בהתמודדות עם מעברים ושינויים.

אסטרטגיות לעזרה לילדים עם הפרעה בויסות חושי:

1. אל תכפו - הסוד להצלחת פעילויות אינטגרציה חושית טמון בפתיחות מחשבתית, יצירתיות ואלתור. חשוב להציע לילד מגוון אפשרויות ולאפשר לו לבחור את הפעילויות בהתאם להעדפותיו וצרכיו התחושתיים. כך תוכלו להשיג השתתפות ושיתוף פעולה מרבי מהילד.

2. נסו להקפיד על שגרה - שגרה קבועה הכוללת פעילויות מגוונות בסדר קבוע תסייע לילדים להישאר רגועים ולהרגיש בשליטה, מפני שאין גורם של הפתעה מבחינה תחושתית. כך הם יידעו למה לצפות ויוכלו להתמודד בהתאם.

3. תרגלו עם הילדים מגע נעים ולא נעים - נהכירו להם את ההבדלים בין סוגי המגע השונים, כמו ליטופים רכים לעומת חיבוקים חזקים. זה יכול לכלול גם הדגמה של מגע לא נעים, כדי לעזור להם להבין מתי מגע הופך להיות לא נעים ואילו גבולות יש לקבוע. שוחחו על התחושות שהם חווים במגע מסוגים שונים, והסבירו על הסכמה של אחרים וכיצד לזהות חוסר עניין במגע. שלבו משחקים או פעילויות כמו משחקי תפקידים לתרגול מגע בטוח ומבוקר.

4. חשיפה למרקמים - עודדו את הילדים להתנסות במרקמים שונים ככל האפשר, בדים חלקים, מחוספסים ופרוותיים, ספוגים, ליפות, מברשות ועוד. נסו להכין תחנות משחק שבהן ימצאו חומרים כמו קצף, חול, מים, או אפילו חומרים ממוחזרים, ולבקש מהם לתאר את התחושות שהם חווים כאשר הם נוגעים בכל אחד מהמרקמים.

5. יצירה בחומר - השתמשו לצורך יצירה בסוגים שונים של חימר, פימו, פלסטלינה ועוד. תנו לילדים להוסיף עצמים שונים לחימר כמו מקלות, חרוזים או חומרים טבעיים כמו עלים ופרחים, כדי לחוות את הניגודיות של הצורות והמרקמים.

6. רטט - חלק גדול מהילדים ייהנו מהתחושה של צעצועים רוטטים על גופם או מברשת שיניים רוטטת. אלמנטים אלו יכולים לשמש כדי להרגיע או לעורר ילד עם קשיים תחושתיים. הרטט יוצר גירוי פיזי שמפעיל את מערכת העצבים, ובכך מסייע לילדים להרגיש יותר מחוברים לגופם.

7. עבודות בית - תנו לילדים לעזור בעבודות בית שבהן יוכלו לתרגל מגע חושי כמו: תליית כביסה, הרמה וסידור הקניות, ניקוי משטחים, בישול ואפייה, או עבודה בגינה.

8. פעילות פיזית - ילדים שיש להם קושי בוויסות החושי ייהנו מפעילויות הדורשות מאמץ פיזי, עבודה אינטנסיבית ותנועה. כל פעילות שמאפשרת להם להיות בתנועה ולהשתמש בשרירים שלהם היא טובה: דחיפה ומשיכה, הרמה של דברים כבדים, התנדנדות, קפיצה, חפירה באדמה או בחול.

9. להרגעה לפני עבודה שדורשת ישיבה ממושכת וקשב - אפשר לתת לילד לבצע פעילות פיזית אינטנסיבית ולאחריה תרגילי נשימה, כדי לסייע לו להירגע ולהתמקד. בנוסף, ניתן לשלב הפסקות לפעילות במהלך העבודה, אשר יאפשרו לו להתרענן ולהתחדש.

10. בזמן הצפה - פעילות שהיא חזרתית יכולה לעזור להרגיע את הילד. החזרתיות תאפשר לו להתמקד ולהתעלם מגירויים חיצוניים. כאשר הילד עוסק בפעילות חזרתית, הוא יכול להרגיש שהמציאות סביבו מתייצבת, והקצב הקבוע יסייע לו להרגיש בשליטה על רגשותיו.