איך נעזור לילדים שלנו לאמץ הרגלים יעילים של סדר, אירגון וניהול זמן?

פרק ראשון: זה הזמן - איך נלמד את הילדים לנהל את הזמן ביעילות?

תלמידים רבים, בעיקר אלו עם בעיות קשב וריכוז, חווים גם בעיות של ניהול זמן, התארגנות וגיוס מוטיבציה פנימית להתמודדות על מטלות ומשימות. הם מתקשים לגייס את עצמם ללמידה עצמאית, הם מפוזרים, הם מאחרים, שוכחים, לא מכינים שיעורים ולא מספיקים ללמוד למבחן, ואתם מותשים מהבלת"מים הבלתי פוסקים שנוחתים עליכם רק מכיוון שהילד לא הצליח לנהל נכון את הזמן שלו. 

צודקים, אבל מי שבאמת סובל, ויסבול מכך, זה הילד שלכם. ילדים ומתבגרים שאינם לומדים כישורי ניהול זמן עלולים לחוות תסכול מתמשך במימד הרגשי ולפתח תחושה של חוסר מסוגלות להתמודד עם מטלות לימודיות. הם עלולים להפוך עם הזמן לחסרי אונים אל מול המשימות שהצטברו, לדחיינים נמנעים, וההמתנה עד הרגע האחרון לביצוע משימות עלולה לא רק לחבל בהצלחה שלהם אלא גם לייצר אצלם מתח נפשי ולפגוע בדימוי העצמי וביחסים שלהם עם הסובבים. אז איך אפשר להקנות להם כלים שיעזרו להם לנהל את הזמן שעומד לרשותם ביעילות? הנה כמה טיפים:

1. דברו על זה - הציפו את הבעיה, הראו להם היכן זה פוגע בהם, דברו איתם על הרווחים שיוכלו להפיק מניהול נכון של הזמן - תהיה להם שליטה על חלוקת הזמן שלהם, הם יוכלו לקבל החלטות טובות יותר, לשפר את הצלחותיהם בלימודים, ולהשאיר זמן לבילויים עם חברים ולתחביבים.

2. זהו את שודדי הזמן – עזרו להם לאתר את הנקודות שבהן הם נסחפים ומאבדים את תחושת הזמן - טלויזיה, משחקי מחשב, רשתות חברתיות, התראות בטלפון -  סכמו איתם שבזמן שהם מבצעים את המשימה יהיה עליהם לסלק מסביבתם את כל השודדים - השתקת התראות, הרחקת הסמארטפון, כיבוי הטלוויזיה.

   

3. הגדירו שעות שיא ושפל - עזרו להם לגלות את נקודת הזמן האפקשטיבית ביותר עבורם ללמידה. תזמון נכון יכול לחסוך לא מעט זמן, בייחוד כשמדובר במשימות קוגניטיביות הדורשות ריכוז כמו למידה. אם הילדים לא יודעים מתי הזמן הטוב ביותר עבורם להכין שיעורים וללמוד למבחנים, עזרו להם לברר זאת באמצעות השאלות הבאות: מתי קרה (ובאיזה שלב של היום) שסיימתם את השיעורים מהר והבנתם אותם בקלות - האם לאחר מנוחת הצהריים, בתום הארוחה או מיד עם סיום הלימודים? מתי, לעומת זאת, מצאתם את עצמכם חוזרים וקוראים שוב ושוב את אותם משפטים בזמן שהכנתם שיעורים?

   

   
   

4. ערכו רשימות – עודדו את ילדיכם להכין רשימת מטרות ומשימות יומיות, שבועיות, ואפילו חודשיות. אפשר להשתמש ביומן, בדפים או בלוח מחיק. חלקו את המשימות לדרגות חשיבות - משימות לימודיות / חברתיות / מטלות בית / חוגים ופנאי. תנו להם לכתוב בעצמם, לבחור צבעים, לקשט ולהחליט היכן הם שומרים את הרשימות שלהם.

5. סדרי עדיפות – מיינו את המשימות לכרטיסיות – "לא דחוף ולא חשוב" יונחו בתחתית הערימה, מעליהן כרטיסיות "חשוב ולא דחוף", מעליהן "דחוף ולא חשוב", ובראש הערימה "דחוף וחשוב". מתחילים כמובן מביצוע המשימות שבראש הערימה.

   

6. חלקו משימות גדולות למנות קטנות - למדו את הילדים לפרק את כל החומר הלימודי לחלקים קטנים ולא מאיימים, ולהקדיש בכל יום לחלק אחד מתוך החומר הנלמד. בשלושת הימים שלפני המבחן רצוי לחזור על כל החומר ולהשיב על שאלות.

7. השתמשו בשיטת העגבניה - כוונו שעון ל-20 עד 25 עבודה, כשהשעון מצלצל - יוצאים להפסקה בת 5 דקות, מתמתחים, או נהנים מתגמול כלשהו. לאחר מכן מתחילים את המשימה הבאה וחוזר חלילה, כך במשך ארבעה סבבים שבסופם יוצאים להפסקה ארוכה יותר של 15־20 דקות.

8. השתמשו בשיטת הצפרדע - מרק טוויין אמר: "אם המטלה שלך היא לאכול צפרדע, תעשה את זה דבר ראשון על הבוקר, ואם המטלה שלך היא לאכול שתי צפרדעים, עדיף להתחיל מהגדולה". כלומר, אם יש לנו מטלה מעצבנת במיוחד, עדיף להתחיל איתה, להפטר ממנה ולהמשיך לאחרות מתוך תחושה של הקלה שהגרוע מכל מאחורינו.

9. והחשוב מכל: אל תנדנדו להם - אמנם מרגיז לראות את הילדים נשאבים לתוך משחק מחשב או לשיחת טלפון שבאים על חשבון הזמן שאמור להיות מוקדש ללימודים, אבל חשוב לזכור: ככל שתנדנדו יותר, כך תקטינו את האחריות שלהם לבצע את משימותיהם בעצמם, שלא לדבר על הכנסת מתח מיותר ליחסים שלכם. גם אל תעשו דברים במקומם, במקום זאת קבעו כללים בבית באשר לציפיות שלכם מהם, וקבעו מה יהיו ההשלכות מבחינתכם במידת הצורך.

פרק שני: לצאת מהבלגן - איך לעזור לילדים עם קשיי סדר וארגון?

בפרק הקודם עסקנו בקשיי ניהול זמן אצל ילדים בכלל, ואצל ילדים עם הפרעת קשב וריכוז בפרט. מסתבר שהפרעת קשב וריכוז הולכת יד ביד עם גם עם קשיי סדר ארגון, שמהווים בעיה נפרדת ומתסכלת בפני עצמה. בין אם הילד שלכם מאובחן, ובין אם אתם פשוט מבחינים שהילד שלכם "מפוזר", נוטה לשכוח ספרים, מחברות ומעילים בבית הספר, הילקוט שלו תמיד מבולגן, לוקח לו המון זמן להתארגן ליציאה מהבית, אין לו מושג מה שיעורי הבית ועל מה המבחן מחר... כנראה שהוא מתמודד עם קשיים בסדר וארגון. האם יש לכך פתרון? לא לחלוטין, אבל יש כמה דברים שאתם כהורים יכולים לעשות על מנת להקל משמעותית על הילד המתמודד אצלכם עם סדר וארגון בכל תחומי החיים.

חלק ניכר מהחיים שלנו מנוהל על ידי כישורי סדר וארגון שאליהם הורגלנו או נדרשנו להתרגל. יש ילדים שנולדים עם נטייה גבוהה של כישורי סדר וארגון. חלק אחר עם מתקשה יותר אל מול נושא הארגון והסדר. אז איך בעצם נלמד את הילדים שלנו להתנהל נכון? איך נוכל לעזור להם לפתח כישורי סדר וארגון בעולם מלא פיתויים?

הנה כמה טיפים שניתן ליישם בבית בקלות:

1. השתדלו להקפיד על סדר יום קבוע – קבעו לוח זמנים לשיעורי בית, מטלות בית ולזמן פנאי, הקפידו על שעות קבועות לארוחות, למקלחת ולשינה. ילדים מתנהלים יותר טוב כאשר יש סדר יום מאורגן, כשהם יודעים ומבינים מה מגיע ומתי, זה עוזר להם להרגיש בשליטה.

2. השתמשו בצבעים - לילדים בעלי הפרעת קשב לרוב קל יותר להפריד ויזואלית בין חפצים שונים אם הם ממויינים לפי צבעים. אפשר לעטוף את כל המחברות והספרים בצבעים שונים לפי מקצוע. כך שיהיה קל לשלוף את הספר והמחברת הנכונים ממעמקי הילקוט.

3. הכינו רשימות – הכינו יחד עם הילד רשימות התארגנות פשוטות לבוקר ולערב המפרטות את סדר הפעולות בבוקר, מה צריך לזכור לקחת לפני היציאה לבית הספר, מה צריך לעשות כשחוזרים הביתה ומה לפני שהולכים לשון. לילד שאינו יודע עדיין לקרוא – אפשר להכין רשימה מצויירת ברורה וצבעונית של המטלות.

   

4. הכינו מראש - למדו את הילד להכין מדי ערב את הבגדים והתיק ליום המחרת. בהדרגה, העבירו את האחריות לילד עצמו.

5. הגדירו מקומות קבועים - הרגילו את הילד להניח את ילקוט בית הספר והמעיל במקום קבוע. אם עדיין לא יצרתם מקום ייעודי למעילים ותיקים בבית – זה הזמן.

6. תנו לילד פינה משלו - כדאי מאוד לארגן פינת עבודה שקטה עבור הילד, הכוללת שולחן וכיסא בגודל הנכון, מדפים נגישים ומקומות אחסון. ילדים רבים מעדיפים להכין את שיעורי הבית בפינת האוכל גם אם יש בחדרם שולחן כתיבה, וזה בסדר גמור, כל עוד יש להם את הפינה שלהם עבור החפצים האישיים וכלי הכתיבה.

7. תכננו מראש - השתדלו להודיע מראש על פעילות חריגה צפויה, כמו ביקור אצל קרובי משפחה, או יציאה לבילוי לא שגרתי, והודיעו מספיק זמן מראש על מנת לאפשר לו להתארגן. תחושת הידיעה של מה מתרחש סביבם מלמדת את הילדים את כושר הארגון.

8. ערבו את הילד בסידור החפצים שלו – מדי פעם עברו עם הילד על המגירות והמדפים שלו, עשו סדר חדש של המשחקים, החפצים האישיים וכלי הכתיבה, מיינו דברים והשליכו מה שלא בשימוש. ככה הילדים לומדים היכן נמצא כל דבר ויהיה להם קל יותר גם לשמור על הסדר שתקבעו וגם למצוא את מה שהם מחפשים.

9. מה שמתחילים צריך לסיים – הקנו לילד את ההבנה וההרגל לתכנון נכון של שלבים (משחק בלגו- קודם בונים את הבסיס ואז את הבית, הכנת אוכל- מבשלים לפי סדר המתכון…). אל תוותרו על שלבים כי אין לכם כוח. אם בישלתם יחד, תנקו יחד. אם בניתם, תאספו יחד. כל שלב מקנה הרגל חשוב ביותר בלמידה לחיים.

10. תנו להם תפקיד - לכל אחד יש תפקיד, גם בבית וגם בעבודה. ספרו לילדים שלכם מה תפקידכם בעבודה ובבית, דברו איתם על התפקידים הפנויים שיש בבית. למשל להאכיל את הכלב, לערוך שולחן, לבשל, או כל דבר אחר על פי רמת המסוגלות שלו. ברגע שהילד קיבל את התפקיד עודדו אותו ודאגו שהתפקיד יהיה קבוע, ההתמדה תהפוך להרגל לחיים.

פרק שלישי: מוטיבציה פנימית -

איך נחנך את הילדים להפנמה והזדהות עם ערכים חשובים?

מוטיבציה פנימית היא כוח פנימי המניע, דוחף וגורם לנו לרצות להתמודד עם מטלות ואתגרים, לעמוד ביעדים, להצליח לבצע את מה שתכננו, ולהתמיד בביצוען לאורך זמן.

בניגוד למוטיבציה חיצונית אשר בדרך כלל מניעה לפעולה מתוך הבטחה לגמול חיצוני, או מתוך פחד מפני ענישה, מוטיבציה פנימית היא ארוכת טווח ובונה הרגלים טובים שישרתו את הילדים שלנו כל חייהם. לילדים עם הפרעת קשב, לעיתים קרובות, יש קושי בגיוס מוטיבציה פנימית. קושי זה נובע מקשיים בתפקודים הניהולייים. הם יודעים היטב "מה צריך לעשות", הקושי שלהם הוא ב"איך" - איך להביא את עצמם לבצע את מה שצריך. משום כך חשוב מאד לחזק ולפתח אצלם את שרירי המוטיבציה הפנימית. הנה כמה טיפים איך ניתן לעשות את זה בבית:

1. תנו לילד אחריות ושליטה – אחד הכלים החשובים ביותר ליצירת מוטיבציה והזדהות פנימית, הוא עידוד תחושת אוטונומיה של הילד ומתן אפשרות בחירה. רק כאשר הילד עושה את הדברים מתוך בחירה, הוא מרגיש שאלו ערכיו שלו, וכך מפתח הזדהות פנימית.

2. אל תלחצו עליו – הלחץ גורם לתחושה של הכרח ומכהה את תחושת ההנאה וחדוות היצירה. בתחומים בהם חשובה לנו המוטיבציה הפנימית, כדאי לצמצם ככל האפשר את הכפייה, ולהרבות במתן אפשרויות לבחירה. חשוב מאוד לזכור שכאשר הילד אומר ‘אני לא רוצה’, או ‘זה לא מעניין אותי’, לא פעם הוא בעצם מתכוון לכך שהוא חושש שאינו מסוגל. כשמבינים זאת מגיבים באופן הרבה יותר אמפתי, ומוצאים את ההזדמנויות להמחיש לילד את יכולותיו.

3. ספקו חיזוקים חיוביים – לכל ילד יש רצון גדול מאוד להצליח ולחוש בעל משמעות. תחושת המשמעות הזאת מתחזקת ככל שאנחנו מצליחים לפעול בתחומים החשובים לנו. לעומת זאת – במידה והילד חש שהוא חלש בתחום כלשהו, הוא כנראה יעדיף לומר לעצמו שהדבר אינו מעניין ואין לו כל רצון להצליח בו, זו בחירה קלה הרבה יותר מהבחירה לעמוד מול תחושת הכשלון. כאשר הילד מצליח להבין או לבצע מטלה מסויימת, חשוב לשקף לו את הצלחתו במילים שמתארות את ההצלחה, ולא באופן כללי. לדוגמא: "זה נושא מאד קשה להבנה, ובכל זאת הצלחת להסביר אותו באופן כל כך מדוייק”. שבח כזה הוא אמין יותר, וממחיש לילד את המסוגלות שלו.

4. מסוגלות עצמית - חשוב לזמן לילד הצלחות רבות ככל האפשר. לכן יש לתת לו רק משימות שהוא יכול להצליח בהן למרות שהן דורשות אתגר מסוים. אם ניתן לו משימות קלות מידי, הוא לא יחוש תחושת מסוגלות, ואילו משימות קשות מידי, עשויות לייאש אותו.

5. צמצמו את הברירות - לעתים אנחנו חייבים לתת הוראה כלשהי, ואיננו יכולים לאפשר בחירה האם לקיימה או לא לקיימה, אבל גם במקרים אלה, ניתן לפחות ליצור תחושה של אוטונומיה, בכך שנציע לילד שתי אפשרויות ששתיהן כוללות את מילוי המטלה. לדוגמא: אתה רוצה להכין את שיעורי הבית לפני או אחרי ארוחת הצהריים? בחדר או ליד שולחן האוכל? שתי האופציות כוללות את הכנת שיעורי הבית.

6. לא לפחד מכשלונות - ילדים שלא לומדים להיכשל הם ילדים שלא ירצו לנסות מלכתחילה. למדו את הילדים שכישלון הוא לא נורא ולא סוף הדרך, אלא רק משהו שניתן לצמוח ממנו ובעזרתו לשפר את היכולות שלנו לקראת הנסיונות הבאים.

7. אל תקטינו מהקושי – אל תגידו "זה לא קשה", "זה קטן עליך", "את עושה את זה בקלות". זה לא מעודד מוטיבציה, להיפך: אם הילד לא יצליח במשהו כל כך קל – זה רק יגדיל את תחושת הכישלון שלו, ואם יצליח – אז לא מדובר בהישג.

8. תנו דוגמא אישית – ילדים מחקים ומפנימים את מה שהם רואים בבית. שתפו אותם בחוויות שלכם, הראו להם שגם אתם מתקשים ונכשלים לפעמים, ובכל זאת אתם מתמודדים ולא מותרים לעצמכם, זה יהיה השיעור הכי טוב שתעבירו להם.

9. אל תעשו במקומם – ברור שאם נעזור זה יהיה יותר יעיל ואולי יותר ״טוב״, אבל הילדים שלנו יפסידו בדרך את כל תהליך הלמידה על הכישלונות וההצלחות, ולא יחוו את תחושת העצמאות והמסוגלות שמרגישים בסוף כשמצליחים.

10. תנו לילד מטלות ותפקידים בבית – סיימתם את ארוחת הערב? צריך לפנות, לנקות, לסדר… זה בדיוק המקום שלנו כהורים לתת לילדים לתרגל עצמאות, כשלון וגם הצלחה. חשוב לבחור משימות שמתאימות ליכולות של ילדיכם ולתת להם הנחיות והכוונה ברורות. היו סבלניים ועודדו אותם במאמציהם, גם אם הביצועים שלהם אינם מושלמים. המטרה היא לעזור להם לפתח תחושת אחריות ועצמאות בהדרגה. עם הזמן, ככל שהם הופכים מיומנים ואחראים יותר, אתם יכול לתת להם מטלות מורכבות יותר ולהרחיב את התרומה שלהם לבית.